הייתי הולכת עם דנה קבוע לסדנאות, בכל סדנא היה את הכיף והצחוקים שאנחנו עושות תמיד היינו מרכלות על כל המורים ביחד וחולמות להצליח בגדול לטוס לחול אחרי שאני אשתחרר ביחד ולכבוש את לוס אנגלס וללכת לכל המורים המוכרים דנה תמיד הייתה חברה טובה ואשת שיחה שתמיד היה אפשר לפנות אליה ולדבר איתה על מה שארצה כל סדנא שהייתה היינו הולכות ביחד מצלמות אחת את השנייה ואחר כך צורחות שירים ברכב היא חסרה לי מאוד, כל פעם שאני הולכת לסטודיו אני חושבת מה דנה הייתה אומרת ואיך דנה הייתה רוצה לבוא איתי ומה היא תגיד על הסגנון החדש שהתחלתי ללמוד? אמנם אני ודנה היינו בקשר אבל על המחלה לא גיליתי ממנה, כאב לי מאוד לגלות את זה שזה כבר היה מאוחר מדי בפעם הראשונה ללכת לסטודיו שהיא לא נמצאת היה כןאב מדי והרגיש בודד ולבד אבל פשוט הבנתי שאני עושה את זה בשביל שתינו עכשיו אני אגשים את החלום של שתינו, וזו הבטחה.
