פסטיבל דנה 2024 יצא לדרך

כל התמונות מהארוע המרגש בקישור הזה

תקצירהפסטיבל הסדנאות וההופעות סרטון תקציר הפסטיבל

הופעת הבכורה של גלגלי רני גדרה בריקוד לא תנצחו אותי

הרקוד ברוח התקופה המאתגרת זה קטן עלינו

סרטון הרקוד לשיר שבנימין היה שר לדנה מי אוהב אותך יותר ממני

תודה רבה על הכל !! תודה לכל מי שהגיע ולוקח חלק

יום לפני ה 7 באוקטובר נחתנו המשפחה בתאילנד לטיול לזכרה של דנה שכל כך חלמה להיות שם ולא הספיקה, וכשחזרנו ארצה חזרנו למדינה אחרת, מדינה שכולה ואבלה, אין אחד שלא חווה את הכאב והשכול בדרך כזו או אחרת

דווקא בתקופה הלא פשוטה בה אנחנו חיים, אנחנו רוקדים כאן היום ולצד הכאב והגעגוע אנחנו בוחרים בחיים, בוחרים להמשיך לרקוד  ולשאת תפילה לרפואת הפצועים לשיבת כל החטופים, ולימים מאוחדים וטובים יותר.

הפסטיבל עש דנה שלנו בדמותה וברוחה של דנה- שמח , ססגוני, תוסס, קופצני מגוון ומעניק במה להרבה רקדניות ורקדנים, והיום לראשונה גם הופעת בכורה של ילדי גלגלי רני גדרה

כזאת דנה !

הריקוד היה עבורה מרכז החיים, רקדנית מבטן ומלידה רקדה כל חייה מלא סגנונות רקוד -סטפס, התעמלות אומנותית, התעמלות קרקע, מודרני, והמון היפהופ, ובעיקר רקדה את החיים בשמחה בתשוקה ובאור גדול ,טרפה את החיים. החברים אמרו שאף פעם לא ראו את דנה עצובה, תמיד מחייכת ורק לפעמים עצבנית.

לא רק ברקוד דנה התבלטה, היא הקדישה מזמנה לעולם טוב יותר, תמיד ראתה את האחר ואת השונה, ודאגה לעשות טוב לאנשים השקופים שרוב האנשים לא מתייחסים אליהם, נלחמה עבור אנשים שהתבישו להביע את דעתם בדיוק כפי שנלחמה על דעתה, תמכה  בחלומות של חברים לא פחות מחלומותיה שלה, נהנתה מהצלחות שלהם כאילו היו שלה ,כיבדה וקיבלה את מי ששונה במראה או בדעה,הקדישה זמן איכות לשיחות ובדיחות עם סבא וסבתא, כמו זרקור של אור במרכז הבמה ככה תמיד הורגשה הנוכחות הסוחפת שלה ,דנה תמיד הודתה – "תודה שיש לי גוף ואפילו את כל החלקים בו, תודה שאני נושמת לבד, תודה שהתעוררתי בבוקר כמעט 17 שנה, תודה שחזרתי לרקוד" וכשחלתה אמרה –"טוב שזו אני ולא מישהו אחר מבני המשפחה "

בגיל 16 בעודה בריאה נשאלה איך היא רואה את העתיד שלה והיא אמרה " יש אנשים שבחייהם אוהבים לשבת ולהיות סטטיים במקום הנוח להם, אני רוצה לרקוד את החיים לגוון, להסתקרן לנוע. הרקוד כולל בתוכו הצלחות וסיפוקים, אך ברקוד יש נפילות, כאב וזמן מנוחה. לפעמים החיים לא מאפשרים לנו לרקוד בדרך בה אנחנו רוצים מה שמאלץ אותנו לחפש דרך אחרת"

כפי שדנה תמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה בחיים- אנחנו מודים על הזכות העצומה להיות לצידה עשרים שנה שהם הרבה הרבה פחות מחצי

דנה לא איתנו בנוכחות הפיזית שלה כ 3 שנים וחודש וחצי, אבל היא השאירה את הנשמה המיוחדת שלה פה, איתנו, בכל מקום !

אדם לא מת עד שאחרון החיים הזוכר אותו, מת

תודה רבה למירב ארווס על כוראוגרפיה וליווי אישי לשיר שבנימין היה שר לדנה המון, אותו ארקוד במעמד זה עם רקדניות מלהקת אנסמבל ביהס למחול זמן תנועה , המילים מקבלות משמעות אחרת אחרי לכתה עבורנו ועבור המדינה כולה,