ללכת בנעלייך מלאכית שלי
מילים חשופות שכתבתי לניוזלטר של סוזנה - מרכז נשים ומחול
על עולם הריקוד שחזרתי אליו מימי נעורי
"בחיי הקודמים כשהייתי נערה אהבתי מאוד לרקוד, רקדתי בלהקת מחול עם קלוד דדיה, הופעתי על במות בארץ וזו היתה הרגשה מדהימה, עם השנים הקמנו משפחה הבאנו ארבעה ילדים נפלאים ומידי פעם המשכתי לרקוד בעיקר זומבה. חיי הקודמים היו מלאי אושר ושמחה, עד האסון שנחת על משפחתנו לפני כשנה וחצי.
דנה שלנו רקדנית מבטן ומלידה שרקדה סטפס ,מחול מודרני, התעמלות אומנותית והרבה היפהופ. ובעיקר היא רקדה הכי הכי את רקוד חייה בכל רגע וכל דקה עם המון שמחה ואור בעוצמות ותשוקה הגשימה לעצמה חלומות ולכל מי שהכירה ולו לרגע בדרכה - דנה שלנו חלתה בסרטן ותוך שלושה חודשים בהיותה בת 20 עברה למימד אחר והתחברה לאורו של הבורא
חיינו השתנו מקצה לקצה, החיים הנוכחיים מלאים בכאב וגעגועים על לכתה לצד רגעי שמחה על מה ועל מי שנותר פה , הרבה רגעים עוברים עלי בחשק של רק להשתבלל במיטה. מלחמה יומיומית להרים את הראש. ואז החלטתי לחזור, לחזור לרקוד, ללכת בדרכה של דנה, לרקוד את החיים. הצטרפתי להרבה חוגי רקוד לנשים- היפ הופ מחול מודרני שמעולם לא רקדתי, וזומבה. אני רוקדת במקום שכף רגלה של דנה דרכה כמו מרכז סוזנה מירב ארווס וסוזנה שפריר וגם אצל מורות שדנה למדה אצלן מירב שרר ודגנית סהר וכמובן במרכז דנה שהוקם על שם המלאכית שלנו. והיד עוד נטויה.
כשאני רוקדת אני מרגישה שדנה איתי, מולי, עוקבת במבט הביקורתי והפרפקציוניסטי שלה אחר התנועות שלי , אני יכולה לשמוע אותה עפה עלי כשאני מדייקת ומסתלבטת עלי כשאני טועה בתנועות. לרקוד זה לזכות לרגעי התיחדות עם הילדה שלי, כשאני רוקדת אני כל כולי שם, מקשיבה למילות השירים שחודרות לי לנשמה עם משמעות אחרת ושונה מחיי הקודמים. מילים שמניעות את הגוף ,חודרות לנשמה והגוף מבטא את מה שהלב מרגיש, הריקוד זו התכנסות של חוזק של רצון להשתחרר ולצעוק החוצה את כל הרגשות הכלואים בתוכי, רגשות שמתחשק לצעוק אותם ,לעוף למחוזות שהגוף לוקח אותי,
יש את החיים של לפני והחיים של אחרי . הריקוד מסיח את דעתי וגורם לי לרגעים של שמחה ושחרור, כשאני מקשיבה לצלילים ומאפשרת לגוף להתנועע בחופשיות בלי שיפוטיות אני חשה תחושת שמחה ושחרור, בכל פעם שאני מסיימת את שעור הריקוד אני אומרת לעצמי טוב שקמת והלכת .
החיים שבריריים , כל בוקר שאני עומדת על הרגליים ויכולה לרקוד ארקוד את החיים ,אולי לא יהיה מחר . אמשיך את המורשת של הילדה שלי שרקדה את חייה בכל יום ובכל רגע."
#תחשבו_דנה#
#תעשו_דנה#
#תרקדואתהחיים#
*הנעליים הם ציור של דנה בעבודת יד שקיבלתי מתנה מאחיינית שלי  שני שליו ובן זןגה יניב פרץ