בשעת הפגישה עמדו שני אנשים בדלת. גילה ובעלה בנימין. סידרתי להם כורסאות צמודות מולי ופשוט דיברתי. גילה חייכה מידי מספר רגעים כמאשרת לעצמה משהו. כששאלתי על כך השיבה שידעה שיהיה מדוייק להם לבוא אליי. "אני מרגישה שבתי פה, בגלל כל כך הרבה דברים שאת אומרת!". ובנימין אמר.."המילים שלך מהדהדות בתוכי מרגע שישבתי". הם התבוננו, השתוממו לרגעים והכי חשוב, הפנימו. בנימין עם כיפה על הראש, אדם מאמין, שהוגה בתורה וחי במרחב האמונה, אמר לי "אמונה כמו שלך עוד לא ראיתי". אחרי שעה הצבעתי להם על הזמנים.."ממשיכים" הם אמרו לי ואז שאלו אם אוכל לכתוב משהו שמתאר את מי שהייתה דנה, בתם המיוחדת והיפיפיה שמתה מסרטן בגיל 20 לפני שנה וחצי. "אני אוהבת את הכתיבה שלך" אמרה לי גילה, אבל שתינו לא לקחנו בחשבון שזו לא גילה שגילתה אותי, היא פשוט שמעה את דנה, שאליה היא מחוברת כל כך חזק, שידעה שדרכי יוכלו מילותיה לצאת. הבטחתי לנסות ושאם יצא משהו ראוי אחזור אליהם. בדלת אמר לי בנימין, שהיה שווה להגיע הנה מכל מרחק. שמחתי כל כך. הטרחה שלהם להגיע עד אליי היתה עצומה. היה זה ביום שני.

ביום שלישי עשיתי אימון בר בסטודיו לפילאטיס של נטלי ושרונה בטירת כרמל, מומלץ אגב, לכל מי שבסביבה. הבטתי בעצמי במראה הגדולה שקבועה מולנו, מקפצת ורוקדת בקצב מחשמל..זה אגב לא קרה לי שנים..אני וריקוד די עשינו פאוזה. המראה הזה החזיר אותי לאיזה תא מאובק, שנרדם בזכרוני מאז גיל 14 בערך ולפתע החל להתנגן בתוכי השיר "fame" מהסדרה " תהילה". נזכרתי במורה השחורה והקשוחה לריקוד ובלירוי המקסים ונכנסתי הביתה שרה בהומור את מילות השיר "fame i'm gonalive forever...baby remember my name". אמרתי לאביאל משועשעת מהשיר שהשתלט עליי, "חבל שלא ראית אותי עכשיו, היית מתאהב בי שוב " ..באותו ערב, בניגוד לערבים אחרים שבהם אני נחה מעבודתי, ומקדישה למשפחה, משכה אותי דנה לחדר. "אני מרגישה צורך לכתוב" אמרתי לאביאל. משהו מבקש לצאת. ניגשתי למחשב והנחתי את הנייד מולי כשהוא פתוח על תמונתה של דנה (יפייפיה הורסת אגב).."בואי חמודה" אמרתי לה "בואי נכתוב שיר לשמח את אמא ואבא".. והמילים, הן ירדו ברצף, נושאות על גבן קצב שאני כמעט שומעת, מלא שמחה וחיוניות. ידעתי שהוייב הזה אינו שלי, חשתי בנוכחותה, היא עברה אליי נחושה, דעתנית, עיקשת לדייק במילים..הייתי עייפה, מילה אחת לא עברה נכון. דנה שלחה אותי להשמיע את זה לבתי שמיד הבחינה בבעייתיות, אבל העייפות הכריעה.."אלך לישון" חשבתי. "תעירי אותי בבקשה עם המילה החסרה" אמרתי לדנה המביטה בי מהנייד והלכתי לישון. דנה היתה רקדנית היפהופ מלאת שמחת חיים, אמיצה, עוזרת לחלשים ופורצת דרך..את המילה שהיתה חסרה לי הניחה על לשוני עם היקיצה כפי שביקשתי ממנה, חיוך ענקי נמרח על פניי. איזה דיוק!..קבעתי שיחת וידאו עם גילה ובנימין לקראת הצהריים, סיפרתי כי משהו נולד. הם מצידם אמרו שמתפנים עבורי ומחכים. הופענו בשעה היעודה כפי שקבענו במסך הקטן של הנייד. נר דולק ברקע, כי ככה חשתי שביקשה. שוחחנו קצת ואז הקראתי להם את המילים...הם לא יכלו לדבר והתנצלו שקמים רגע. נותרתי מול כסאותיהם הריקים שומעת את בכיים המתפרץ, דמעות זלגו גם לי. עכשיו יכולתי. המשימה הסתיימה..כשחזרו לכסאות אחרי דקות שהרגישו כמו נצח, אמרו לי.." את לא מבינה את רמת הדיוק, אלה מילים שלה, קצב שלה, וייב שלה".."אני אשלח לך סרטון שהפקתי לזכרה" אמרה לי גילה, רק כדי שתביני כמה דייקת..זו לא אני שדייקתי הרי, זו פשוט דנה שהשתמשה בתודעתי ובידיי כדי להביע את עצמה.

אחרי יומיים שלחה לי גילה את הקליפ המרגש ומלא שמחת החיים שערכה לזכרה של בתה לפתיחת "מרכז דנה", מרכז הריקודים שהוקם להנצחתה. לאורך הקליפ מצולמת דנה בשלל הופעות שבהן לקחה חלק. לראשונה ראיתיה בלייב ולא תאמינו !!! פס הקול שהתנגן לאורך הקליפ כולו הוא לא אחר מהשיר fame !!!!השיר שאיתו שבתי מאימון הבר, לאחר שלא שמעתיו שנים ושאיתו קראה לי לחדר לשבת ולכתוב

מילות השיר הועברו למלחין מהמם אחד, שדי פרש מהמקצוע. אך מוכן לעבוד איתי רק אם מה שאני שולחת לו נוגע בו, כמובן שדנה נגעה בו. לשיר הזה יכתבו ריקוד ולי ברור כשמש, שדנה ממתינה לריקוד הזה כמו שלא חיכתה מעולם, כדי לשוב ולהופיע במלוא המרץ, על אף שקיפותה הנוכחית, היישר מהשורה הראשונה!

כשדנה רוצה משהו, הוא פשוט קורה! גם היעדרו של הגוף קטן עליה.

המשך מרגש בהחלט וודאי יבוא

תראו אותה רוקדת..